<h1>אהל מועד שער השחיטה דרך ז'</h1>
<h2>דף טז:</h2>
וכשנכנסו ישראל לארץ התיר לשחוט בכל מקום שנ' [דברים י"ב] כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אוכלה בשר וגו' אבל במדבר משהוקם המשכן אסר להם לשחוט חוץ מאוהל מועד א"ל הב"ה מי שמקריב חוץ כאלו נפש שוחט שנ' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך וכל מי ששוחט במשכן יכבדני שנ' [תהלים נ'] זובח תודה יכבדני ומה שכר אני פורע לו כשאביא תשועה לישראל זוכה לראות בה שנ' ושם דרך אראינו בישע אלקים.
<h2>דף פג:</h2>
השוחט חיה או עוף חייב לכסות הדם וכוי ספק אם חיה הוא אם בהמה ומספק צריך כסוי ואם שחטו ביו"ט אין מכסין את דמו ביו"ט אך לערב אם רשומו ניכר מכסה אותו.
מצות כסוי הדם נוהגת בחיה ובעוף כמו שנתבאר בראש דרך זה אבל אינה נוהגת בבהמה ויש מצוה שנוהגת בבהמה ואינה בחיה ויש שנוהגת בחיה ואינה בעוף וע"ז אמרו בירוש' אמר ר"ח הקב"ה אסר חלב בבהמה והתירו בחיה אסר גיד הנשה בחיה והתירו בעוף אסר הדם בעוף והתירו בדג וכ"כ ליתן שכר טוב לישר'.
וצריך שיתן מן העפר שמכסה בו למטה ולמעלה מן הדם ועפר של מטה בהזמנה דמזמן ליה סגי פי' שמחשב עליו בלבו ופירש"י עפר תיחוח למעוטי עפר קשה וי"א שאפר או עפר שנתנו בו מים ונתיבש מעט אע"פ שבידים הוא נפרך אין מכסין בו אע"פ שאין צריך כתישה הואיל והיוצר צריך הוא לפרך אותו ביד אם היה רוצה לעשות כלי בכיוצא בזה.
<h2>דף פד:</h2>
הכסוי אינו מעכב לאכול הבשר והילכך השוחט בשבת לחולה פטור מלכסות, ואפי' יש לו עפר מוכן מבע"י אסור לכסות משום גזירת הרואים שמא יבואו לכסות ואין חילוק בזה בין חלה בשבת בין חלה מבערב ואע"פ שהכין העפר לכסות מה שבדעתו לשחוט שאע"פ שהיתה ודאי אינו מכסה בשבת אבל למ"ש אם רשומו של דם ניכר בקרקע חייב לכסות ומברך עליו.
<h2>דף פה.</h2>
שחיטה שאינה ראויה לאכילה פטור מלכסות.
<h2>דף פה:</h2>
השוחט וצריך לדם חייב לכסות וכיצד יעשה נוחרו או עוקרו.
<h2>דף פו:</h2>
שחט מאה חיות במקום א' חייב לכסות.
השוחט מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על השחיטה ובברכה אחת דיו לכל מה שבידו לשחוט או לפניו ואחר שחיטה מכסה ומברך על כסוי הדם ובהלכו' אם שחט עוף או חיה מכסה הדם ומברך אחר הכסוי על כסוי הדם אבל אין מברך אותה קודם הכסוי ואע"פ שכל המצות מברכין עליהן עובר לעשייתן הכא לא אפשר שהרי כסוי ושחיטה כמצוה א' הן הואיל אם נפסלה השחיטה פטור מלכסות וזה כבר שחט ורואין כאלו כבר נעשה הכסוי. שחט קצת ממה שבדעתו לשחוט וכסה ואחר בא לשחוט השאר אינו צריך לחזור ולברך על שחיטתן שאין הכסוי וברכתו הפסק וכן לאחר ששחט האחרוני' מכסה דמן ודי לו בברכה שבירך בכסוי הדם של האחרונים וכ"ש שאין שיחה הפסק היכא שהתחיל במצוה אבל לכתחי' לא ישיח אע"פ שהתחיל במצוה אלא מעניני השחיטה עד שיכסה מי ששחט ונמלך לשחוט עוד צריך לברך על השניה וכל שצריך לחזור ולברך על שחיטתן נעשו כשתי מצות וצריך לכסות את שלפניו עד שלא ישחוט ואינו מברך על כסוי זה שכל מקום שאפ' בברכה א' אסור לו לרבות בברכות והואיל שלא הוצרך לברך על שחיטת השנייה אלא מטעם שהוא נמלך המלכה אינה מחייבת ברכה אחרונה אלא לפניה כמו שאמרו בנמלך לשתות והילכך אינו מברך אלא באחרונה ודינין הללו יתבארו בח"ג.
<h2>דף פז.</h2>
ומכסה בסכין או ביד אבל לא ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו, השוחט וכסהו הרוח אם נתגלה אח"ך חייב לכסות בד"א בשכסהו הרוח אבל אם השוחט כסה אע"פ שנתגלה פטור מלכסות שהרי יצא ידי כסוי, השוחט ונבלע דם בקרקע אם רשומו ניכר חייב לכסות. דם שנתערב במים אם יש בו מראה דם חייב לכסותו, נתערב בדם בהמה או ביין רואין אלו היה מים היה מראה דם או לא, [ע"ב] דם שעל הסכין או דם שניתז על הכותל אם אין שם אלא הוא גוררו משום ומכסה אותו על עפר תיחוח. כת' הר' בעל העיטור היכא דיש דם מכסה אותו מקצת דם ואין צריך לעמוד שם עד שיתמצה כל הדם ויכסנו אלא כל שמכסה מקצת דם פטור.
<h2>דף פח.</h2>
מכסין בעפר תיחוח ובחול הדק ובכל שאר דברי' דקים שהם כעין עפר ואע"פ שאין זורעין בהם ואין מצמחין נקראי' עפר כאותן שהרבו בבריתא מפני שהן מין עפר והם נעורת פשתן דקה ונעורת חרשים וחרסית וסיד ובכל דבר שאינו ממין עפר אם נקרא עפר מכסין בו ואעפ"י שאין מגדל צמחים לפי' מכסין באפר ובשחיקת זהב שאלו נקראים עפר ובכל הדברים שלא רבה בהן הכתו' אלא שלא נקראו עפר אם הוא דבר שמגדל צמחין מכסין בו ואם לאו אין מכסין בו.
<h2>דף פח:</h2>
סובין וקמח ומורסן אע"פ שהם דבר דק אין מכסין בהן שאינן מין עפר כלל, [ע"א] אין מכסין בזבל גס ולא בחול גס ולא בלבנה שלא כתשה ולא יכסה את הדם עם הכלי היכי דמי חול דק שאין היוצר צריך לכתשו.
